פריז יום #2

אחרי שנת לילה של עילפון והתנעה איטית מאוד,

 יצאתי מהחדר.

מהשנייה שיצאתי מפתח המלון

עלה לי חיוך שלא ירד עד סוף היום.

יש משהו ברחובות האלה.

סוג של קסם.

שמכה בך בעוצמה.

התחלתי את היום שלי ב'כלבו' , חנות הBHV

ולא יכולתי להפסיק לצלם כל דבר ולקוות שאצליח להתאפק ולא לקנות הכל.

אחר כך יצאתי לכיכר העירייה,

מחכים שם בקוצר רוח לאולימפיאדה של 2024.

אגב אולימפיאדה, חצי עיר בשיפוצים,

כי הצרפתים רוצים להראות במיטבם כשכולם מגיעים,

מישהו צריך לספר להם שזה יפה ככה. כמו שזה.

בכל מקרה, חוץ מגני טווילרי,

שהאגם המרכזי היה מוקף פיגומים וריק ממים

ואולי החזית של האופרה ,שראיתי רק מהגב שלה,

לא הרגשתי שפיספסתי משהו בעקבות השיפוצים האלה. יש ממנה מספיק גם ככה.

משם הלכתי לכיוון הנוטרדאם , המשתפצת לה לאיטה ,

הפעם לא בגלל האולימפיאדה, אלא בגלל השריפה.

למרות זאת אפשר לראות ממנה קצת מבצבץ בין הפיגומים.

סיבוב קצר על הסיין, ונכנסתי לרובע הלטיני,

סתם ככה, להסתובב בסמטאות,

לא צריך כלום חוץ מזה.

חלק לא קטן מהחלומות שלי כלל כמובן

חנויות עיצוב, יצירה, וכמה שיותר.

על זה כבר יהיה פוסט מפורט למען חובבי הז'אנר.

אבל בינתיים טעימה קטנה מחנות נייר יפני

שהיא כמו חלום ,במחיר של זהב,

אפילו אני שנוטה להוציא הרבה יותר על נייר מאשר על בגדים, לא הצלחתי להביא את עצמי לקנות שם.

קרפ כוסמת עם גבינת עיזים

מחכים לאוליפיאדה

חנות יפנית רוצה לעבור לגור פה

מוביילים מאוריגמי

כנסיית הנוטר דאם

קצת מקרונים, בכל זאת, פריז

הסמטאות של הרובע הלטיני

חנות עיצוב מטריפה

אפילו חנות קרמיקה לבית יפה כאן